אפקט "הנפילה על הישבן"

מאמן יקר,

הפסיכולוג החברתי אליוט ארונסון ערך ניסוי שבדק כיצד טעות מביכה משפיעה על הרושם שאנחנו יוצרים.

בניסוי, אנשים הקשיבו להקלטה של אדם שענה נכון על רוב שאלות הטריוויה.

בחלק מההקלטות נשמעה תקרית קטנה – אותו אדם שפך בטעות קפה על עצמו והתנצל.

בהמשך, התבקשו המאזינים לדרג את מידת האהדה שהם חשים כלפיו

באופן מפתיע, דווקא האדם ה"פדחן" – זכה לאהדה גבוהה יותר.

הטעות לא החלישה את הרושם ממנו – אלא חיזקה את תחושת החיבור אליו.

ארונסון קרא לזה "אפקט הנפילה על הישבן" – מונח שמזכיר לנו שדווקא כשהאדם טועה, הוא נהיה אנושי יותר, נגיש יותר, ואפילו מעורר השראה.

ועכשיו – דמיין את השחקן שלך על המגרש.

שחקן שמחטיא שתי זריקות עונשין קריטיות,

רכז שמאבד כדור בשניות הסיום,

שחקן חמישייה שלא מצליח לעצור את היריב פעם אחר פעם

או קלעי שמחטיא זריקות פנויות, ונראה שהביטחון נעלם.

וברגע הזה – הוא בטוח שכל העיניים עליו, שהוא אכזב,

שכולם רואים רק את הכישלון

ושהמעמד שלו ירד.

אבל האמת?

אנשים אחרים לא רואים אותו ככה.

דווקא כשהוא טועה – ואז לא נשבר, ממשיך לרוץ, נלחם, ונשאר נוכח במשחק –זה בדיוק הרגע שבו ההערכה אליו גוברת כי זה מראה על אופי. על חוזק. על מחויבות אמיתית.

ופה בדיוק נכנסת ההשפעה שלך כמאמן.

הרבה שחקנים צעירים מפרשים טעות כאות כישלון –אבל הם צריכים להבין שדווקא ההתמודדות עם הטעות, היא מה שבונה להם את המעמד.

זה מה שגורם לסביבה להעריך אותם יותר, לא פחות.

והתפקיד שלך?

לעזור להם לראות את זה.

לתת להם תחושת ערך גם ברגעים הקשים

ולהזכיר – שטעות היא לא סימן לחולשה, אלא הזדמנות להראות מי אתה באמת.