שיפור כימיה קבוצתית: כיצד להתמודד עם האשמות בין שחקנים ולבנות אווירה של שיתוף פעולה ואחריות

באחת מקבוצות הכדורסל, שני שחקנים מובילים, תומר ויואב, נכנסים לעימותים חוזרים. אחרי כל הפסד או תרגיל לא מוצלח באימון, הם מאשימים זה את זה—תומר טוען שיואב לא מוסר מספיק, ויואב מגיב שההגנה של תומר חלשה ופוגעת בקבוצה. בהפסד האחרון, הדברים הסלימו, ותומר צעק על יואב לעיני כולם: "בגללך הפסדנו, אתה חושב רק על עצמך!" יואב השיב: "אתה זה שלא יודע לשמור! תפסיק להאשים אחרים!" שחקנים אחרים מתחילים להירתע משניהם, והאווירה בקבוצה הופכת מתוחה ולא בריאה.

כאשר שחקנים מאשימים זה את זה במהלך אימונים ואחרי הפסדים, ההשלכה המיידית היא פגיעה באווירה הקבוצתית. במקום להיות יחידה מגובשת שמתמודדת יחד עם אתגרים, הקבוצה הופכת למקום של מתח, חוסר אמון והימנעות משיתוף פעולה. שחקנים אחרים עלולים לחשוש להיות מעורבים, להירתע מלקחת אחריות ולהימנע מלתמוך באחד הצדדים, מה שיוצר חוסר יציבות בתוך הקבוצה.

בנוסף, כשההתמקדות היא על חיפוש אשמים במקום על שיפור עצמי, כל אחד מהשחקנים המעורבים נכנס למצב מגננה—במקום ללמוד מהטעויות שלו, הוא משקיע אנרגיה בהגנה על עצמו ובהוכחת חפותו. הדבר מוביל לירידה בריכוז, חוסר ביטחון בהחלטות שהוא מקבל על המגרש, ופחד מטעויות נוספות שעלולות להוביל לביקורת נוספת.

תהליך הלמידה נפגע, משום ששחקן שמפחד להיות מואשם נמנע מיוזמה, מעדיף "לשחק בטוח", וכך לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו.

לאורך זמן, אווירה של האשמות יכולה גם לשנות את תרבות הקבוצה כולה—במקום להיות קבוצה שמעודדת ומשפרת את חבריה, היא הופכת למקום של תחרות פנימית לא בריאה, שבה כל שחקן דואג יותר לתדמיתו מאשר להצלחת הקבוצה. כאשר המצב הזה נמשך, הוא עלול לפגוע לא רק בביצועים אלא גם במוטיבציה של השחקנים, שייוותרו מתוסכלים וירגישו פחות מחוברים למשחק ולמטרות הקבוצה.

המאמן מתמודד עם דילמה מורכבת—מצד אחד, הוא רוצה לטפל בסכסוך ולמנוע פגיעה בכימיה הקבוצתית. מצד שני, הוא חושש שאם יעניש או יתערב באופן חד, הוא עלול להיתפס כמי שלוקח צד או מחליש את האופי התחרותי של השחקנים.

השאלה היא כיצד המאמן יכול לגרום להם לקחת אחריות במקום להאשים אחד את השני.

·         עצירת ההתנהגות בזמן אמת – המאמן חייב להציב גבול ברור ולומר: "בקבוצה שלנו לא מאשימים – מחפשים פתרונות. אם יש בעיה, מדברים עליה בצורה מכבדת." 

·         שיחה אישית עם כל אחד מהשחקנים – להסביר כיצד ההתנהגות שלהם פוגעת גם בהם וגם בקבוצה, ולגרום להם להבין שההתמקדות בהאשמות לא תקדם אף אחד.

·         שיחה קבוצתית על אחריות משותפת – לקיים מפגש שבו מדברים על עקרונות כמו עידוד, תקשורת חיובית והתמקדות בפתרונות במקום בהאשמות.

·         תרגילים לשיפור התקשורת – באימונים הבאים, לשלב תרגילים שבהם השניים חייבים לשתף פעולה, כמו משחקים של "חייבים למסור אחד לשני" או תרגילים של קבלת החלטות משותפות.

·         להכניס שיח חיובי – אחרי הפסדים, המאמן יכול להנהיג כלל: כל שחקן משתף משהו אחד חיובי שהקבוצה עשתה ו-משהו אחד שהוא עצמו ישפר בפעם הבאה,, במקום לחפש אשמים.

·  פעולות גיבוש – יצירת פעילויות גיבוש מחוץ למגרש, כמו אתגר קבוצתי או פעילות חברתית, תסייע לשחקנים לראות זה את זה באור שונה ולפתח קשרים חיוביים יותר.

·         מתן אחריות לשחקנים עצמם – ניתן להטיל על תומר ויואב אחריות מסוימת באימון, כמו להוביל קטע חימום יחד או להסביר תרגיל לשחקנים אחרים. כשהם מחויבים לשיתוף פעולה בתפקיד מנהיגותי, הם עשויים להתחיל לראות זה את זה כשותפים ולא כיריבים.

·         צפייה וניתוח וידאו יחד – המאמן יכול להראות קטעים מהמשחקים שבהם השניים לא משתפים פעולה ולדון בכך ללא ביקורת אישית, אלא תוך חיפוש פתרונות לשיפור העבודה המשותפת.

·         תיווך והכוונה לשיחה בין השחקנים – אם העימותים נמשכים, המאמן יכול להנחות שיחה ממוקדת בין השניים, בה יבטאו את תחושותיהם בצורה מכבדת וימצאו דרך לשיתוף פעולה. 

על ידי שילוב של הצעדים האלו, המאמן לא רק יפתור את הקונפליקט הנוכחי אלא גם יבנה בסיס לתרבות קבוצה בריאה, שבה שחקנים לוקחים אחריות על עצמם ומסייעים אחד לשני להשתפר.