פוסטים נוספים

פסיכולוגית הספורט של קבוצת ברצלונה


סיכום ההרצאה של גברת אינמה פודג' - פסיכולוגית של קבוצות ברצלונה

עובדת כשלושים שנה כפסיכולוגית ספורט בתנאים של לחץ עצום להישגים ותחת לחצים של תקשורת המונים.

תציע בהרצאה זו שיטה שהיא ממליצה עליה אחרי שבמשך 30 שנים ניסתה שיטות שונות. מדגישה ששום שיטה לא עובדת בכל הפעמים, אך גם אם השיטה הזו לא תעבוד, היא תעזור לנו להכיר טוב יותר את האנשים שאיתם אנו עובדים.

ההרצאה מתחילה עם דוגמה של אדם בשם מייקל בלינט. אביו היה רופא הכפר ומייקל ליווה אותו בביקורו אצל החולים. אביו הרופא היה נכנס לחדר של החולה, נוגע בו ושומע את סיפורו. אם לדוגמה מישהו נדרס על ידי טרקטור, הרופא היה מקשיב גם לתיאורים של הסביבה בה זה קרה. מייקל רצה גם להיו רופא והוא נרשם ללימודי רפואה. כסיים, הבין שבפקולטה לרפואה לא לימדו אותו לטפל באנשים ברמה האנושית. אז הוא למד פסיכולוגיה. כסיים עבר לאנגליה והחל לעבוד בבית חולים גדול. הוא היה המון מכך שהחולים הגיעו לבית החולים עם אותן מחלות בהם אביו טיפל. אך בעוד לאביו היתה הצלחה גדולה בטיפול, בבית החולים המשוכלל באנגליה לא הטיבו לטפל בחולים באותה הצלחה, רבים מהם אף מתו. בלינט שם לב שלחולים בבית החולים לא היו שמות: הם היו פציינט במיטה מספר 4 בחדר 3. הרופאים היו באים בקבוצות גדולות, בהן רופא בכיר ומתמחים, כאשר הרופא היה לעיתים משפיל את החולה: תראו את הכבד שלו, תראו את המחלה הזו והזו. אם הפציינטים ביקשו הסברים על המחלה שלהם, הרופא דיבר בשפה שהם לא מבינים. כשביקשו לקבל זאת בכתב, כתב בשפה שרק איש רפואה יכול היה להבין. בנוסף, הרופאים ניסו להתחמק מבני המשפחה ואף ריכלו עליהם בחדר המנוחה שלהם.

גם הרופאים החלו להיות חולים והם באו להתייעץ עם בלינט. לאחד היו נדודי שינה, לאחר נשירת שיער. בלינט הציע להיפגש אחת בחודש על מנת לדבר על העצמי של הרופאים. הרופאים ניצלו פגישות אלה כדי לדבר על המוסד, על עצמם, על המטופלים. ככל שהזמן עבר הביצוע של הרופאים עלה: החולים היו בריאים יותר וזמן האשפוזים התקצר. מהר מאוד החל בלינט לעבוד עם כל הרופאים במוסד.

כאשר עובדים עם אנשים שעובדים עם אנשים: רופאים, מרצים, מנהלי משאבי אנוש ומאמנים, צריך לזכור שעובדים עם בני אדם. מעבר לרמה הביולוגית יש להתייחס גם לרמה הרגשית שלהם. בני האדם זקוקים ליחס ולטיפול. כולם זקוקים לכך, אך במינונים שונים. אנחנו כמנהלים ומאמנים, צריכים להכיר לעומק את האנשים שאיתם אנחנו עובדים, ולהעניק לכל אחד את היחס לו הוא זקוק.

מה עושה מאמן טוב:

- לעולם איננו משפיל, מגחיך, משווה עם אנשים אחרים, ולעולם לא יבקש מאדם לעשות מה שהוא איננו יכול לעשות.

- יש להבין שבכל קבוצה תצוצנה סכסוכים. לא ניתן למנוע סכסוכים אך יש לדעת לנהל אותם בחוכמה. קבוצה שמתנהלת נכון איננה קבוצה שאין בה סכסוכים אלא קבוצה שיודעת לנהל אותם. לקבוצות יהיה קל יותר להגיע לפתרון כאשר האנשים בקבוצה ירגישו שמתייחסים אליהם ורואים אותם. אחרת הם גוררים תחושות אישיות רעות.

- האחראי על הקבוצה צריך לדעת להכיל. להכיר את הבעיות ולטפל בכל אחד באופן שונה.

- צריך לדעת להציב גבולות. גבול הוא משכך חרדה. אדם ללא גבולות נמצא בכאוס תמידי ולא יודע איך להתנהג. כאשר יש גבולות, הקבוצה רגועה ומאפשרת חשיבה.

- יש להעניש כאשר מישהו עובר את הגבול.

- מכינים אותנו לכישלון אך לא מכינים אותנו להצלחה. גם להצלחה יש לדעת להתכונן. אחרי הצלחה אנשים מנסים להבין איזה חלק יש להם בהצלחה ונוטים לעשות השוואות בין חברי הקבוצה. לכן, צריך לדעת איך לאפל בסכסוכים אפשריים שההצלחה יוצרת. בנוסף, גם לחזור על הצלחה זו משימה לא פשוטה כיוון שהתנאים משתנים. אם על מנת להצליח עשינו שינויים, כדי להמשיך להצליח לא צריך להפסיק לעשות שינויים, אלא להמשיך לעשות אותם. ההצלחה מרדימה, הכשלון גורם לנו לשנות. אולם רק אם נשנה תהיה לנו ההזדמנות להמשיך ולהצליח.

- עלינו להסתכל על הילד. מעבר לתורשה ולסביבה - למבט שלנו יש יכולת לשנות אנשים. מחקרים של רוזנטל על נבואה שמגשימה את עצמה מראים כי אם נאמין שלילד (לכל ילד) יש סיכוי להצליח, אנו נשדר לו את ההרגשה הזו באופן לא מודע, כך שהוא עצמו יתחיל להאמין בכך, ויצליח. (ניתן למצוא סיכום של התיאוריה בנושא נבואה שמגשימה את עצמה בויקיפדיה).

בשלב השאלות תשובות אינמה נותנת דוגמה למאמן ברצלונה שלא הבין מדוע שחקן מעולה שלו מתפקד בצורה רעה. הוא מבקש ממנה לשאול אותו. חשוב לדעת אינמה (וגם לדעת ארנון צפריר, המרצה הקודם) שמי שישאל את השאלה יהיה המאמן ולא הפסיכולוג, כיוון שלמאמן יש יחסים אחרים עם השחקן. המאמן שואל אותה: אבל מה אני אשאל אותו? אינמה אומרת: תשאל אותו מה צבע הגרביים שלו?. המאמן נבוך, אבל בסוף מתרצה. מאוחר יותר הוא מספר לאינמה: "שאלתי אותו מה צבע הגרביים שלו והוא ענה לי: "אשתי לא מסתגלת טוב לחיים בברצלונה". כלומר, מסבירה אינמה, אנשים מחכים שידברו איתם, שישאלו אותם מה שלומם. זה לא משנה מה תשאל אותו, העיקר שתתעניין בשלומו.

- אסור להתייאש. אם אנחנו מתייאשים אנחנו נותנים לצד השני לשנות אותנו ולנצח. ההפסדים האלה רק מתישים אותנו ולכן חשוב להגדיר לעצמנו את הדרך ולהקפיד ללכת בה יום אחר יום אחר יום.

בהצלחה!

צופית תדמור

 טלפון : 054-5825758