להיות חבר טוב
השבוע נפגשתי עם שחקן ששיתף אותי בתחושותיו – הוא סיפר לי שבכל פעם שהוא עושה טעות באימון או במהלך משחק, הוא ממש מתבאס ומתחילות לרוץ בראשו מחשבות רעות: "איזה גרוע אני", "אני כזה לוזר", "המאמן בטח לא יאמין בי יותר" וכול'. כמובן שבפועל, המחשבות הללו משפיעות על יכולת המשחק שלו וככל שמחשבות אלה משתלטות עליו, אז הוא גם נמנע מלשחק טוב- חושש לקבל כדור, עצבני ומתקשה להתרכז.
לאחר ששמעתי אותו, ביקשתי ממנו שיענה על שאלה:
נניח שחברך הטוב, עלה על על המגרש ושיחק ממש גרוע בהתקפה ובהגנה. אתה רואה שהוא יושב על הספסל, על סף בכי. מה תאמר לו?
ללא היסוס, השחקן השיב כי היה תומך בחברו ומנסה לעודד אותו עד כמה שניתן. "הייתי אומר לו שבפעם הבאה הוא יצליח יותר, שזה לא סוף העולם ושהיו עוד משחקים".
אתה מאמין בדברים שאמרת לו, שאלתי?
"בוודאי, לכל אחד יש משחקים טובים וכאלה שפחות. אם יש לשחקן פוטנציאל אז אין סיבה לכך שהוא יצליח פחות מאחרים".
יפה מאוד השבתי לו. חבל שאתה לא יועץ לעצמך עצות כאלה טובות.
מדוע שלא תתחיל להיות קודם כל חבר של עצמך ותעודד את עצמך כשאתה נמצא על הקרשים? הרי אתה לעולם לא היית יורד על חברך אם היה עצוב או מתוסכל אז מדוע אתה עושה זאת לעצמך?
תשובתי מופנת לכל אחד ואחד מכם השחקנים- תהיו קודם כל חברים טובים של עצמכם.
תפסיקו לרדת על עצמכם כי בכך אתם משרתים את היריב שלכם אשר מעוניין בהחלשתכם. עודדו את עצמכם, במיוחד כשלא כל כך הולך לכם.
ממליצה לכם לאמץ קו מחשבה זה ולנסות זאת כבר באימון הקרוב.
בהצלחה!